דילוג לתוכן

הומוסקסואלים באפור

ינואר 25, 2013

מספר מאורעות מהימים האחרונים הזכירו לי את הפרשייה סביב דבריה השערורייתיים של חברת הכנסת לשעבר (וטוב שכך) אנסטסיה מיכאלי בועדת הכנסת לקידום מעמד האישה ב-13 ביוני 2012 (עמוד 17). להלן הציטוט:

אנסטסיה מיכאלי: "ועוד יותר גרוע. אני, עכשיו, מכירה הרבה מאד עיתונאים. לצערי, כשאני פותחת ערוץ 10 אני רואה תכניות בידור, כביכול, עד כמה זה נחמד להיות הומו, ומראיינים בשידור חוזר את אמא שלו, עד כמה היא מסכנה, סובלת, היא התגרשה מבעלה והבן של הומו, אני רוצה לשאול מה בגיל הצעיר של הילד, כשהוא היה בן שלוש, עבר, מהצד של האבא, ולמה הם התגרשו. אני בכלל חושבת שרוב ההומואים זה חבר'ה שעוברים חוויה מאד קשה של הטרדות מיניות מגיל צעיר מאד, וזה הולך ומתדרדר הלאה."

 מיכל רוזין: "אין הוכחה במחקר ש – -"

 אנסטסיה מיכאלי: "אנחנו עכשיו בוועדה לקידום מעמד האישה. הגיע זמן שנעשה ועדה לקידום מעמד המשפחה ונבדוק את זה לעומק, מאיפה יש לנו כל כך הרבה הטרדות מיניות, מאיפה ערוץ 10 יש לו זכות לשדר תכניות מסוג זה עם תוכן שהילדים שלי צופים בו, במקרה כשעברו בבית ושמעו את זה: איזה כיף לי לרקוד ולהתאפר, וזה נחמד להתלבש בחצאיות. אז יש בקשה לשתף פעולה עם אותם הומואים, כי הם מסכנים. בסוף הם מתאבדים בגיל 40. זה אותם חבר'ה שרוצים להיות נשים, והם נשים."

ללא ספק, הסגנון הבוטה של מיכאלי מעורר דחייה מדבריה. אבל האם מדובר בלזות שפתיים? האם הצורה המתלהמת והפוגענית מונעת מאיתנו מלשקול ברצינות את התוכן? חיפוש קצר באינטרנט (למשל כאן וכאן) מגלה שהקשר בין הטרדה מינית בילדות לבין נטיה הומוסקסואלית הינו מושא רציני למחקרים. כנראה שמיכאלי לא בדתה מליבה את ה"נתונים". גם אני נחשפתי בזמנו לציטוט (לא בהכרח מהימן) ממחקר שתמך גם כן בקשר הנ"ל. אבל במדע ההתנהגות (אם אפשר בכלל לקרוא לו מדע) סביר להניח שנמצא גם מחקרים ששוללים את הטענה הזו. אולי יפתיע אתכם שאני לא מתכוון לפתוח דיון על אמיתות הטענה. במקום זאת אני מציע ניסוי מחשבתי שייתקדם בשני נתיבים מנוגדים: מצד אחד אני אטיל ספק בתוצאות המחקר ואנסה לדמיין את נקודות הכשל בהסקה, ומצד שני אני אניח את נכונות הטענה ואנסה להתמודד עם המסקנות.

אז איפה יכלו לשגות החוקרים? נראה שעלולה להיות בעיה בנתונים הגולמיים. עשויות להיות לכך מספר סיבות כמו האחוז הנמוך של אנשים המודים (או זוכרים) שעברו הטרדה מינית בילדותם או חוסר נכונות של הנשאלים להשתתף במחקר שמחזק את הטענה שהעדפה מינית הומוסקסואלית הינה נרכשת. אבל גם אם נניח שהנתונים הגולמיים מייצגים את המציאות בקירוב, הרי שניתן לטעון שהמתאם אינו מצביע על סיבתיות. הסבר אחד סביר לכך יכול להיות שמאחר והומוסקסואלים ש"יוצאים מהארון" לומדים להתמודד עם ביקורת חברתית, הם כשירים יותר להתמודד עם הטרדה מינית שחלקם חוו בילדות – וכך פתוחים יותר לספר על כך. אם נלך צעד נוסף ונקבל את הסיבתיות, הרי שעדיין יש פער בינה לבין המסקנות של מיכאלי. למשל, יכול להיות שאנשים שעברו הטרדה מינית בילדות נחשפו בשלב מוקדם יותר לסוגיית ההעדפה המינית, והרגישו יותר חופשיים לבחור בהומוסקסואליות. אפשרי שהמחקרים בנושא מתמודדים עם התהיות שהעליתי, אבל לנו, כהדיוטות שלא קראו מאמרים רבים בתחום, מותר (ורצוי) להטיל ספק.

ועכשיו בוא ננסה לראות את הצד השני של המטבע, ונניח שהטענה (והמסקנה) נכונה. כלומר, שחלק מההומוסקסואלים נהפכו לכאלה לאחר שחוו הטרדה מינית בילדותם. דבר זה מעלה שאלה קשה בנושא, שהרי אם הגורם להומוסקסואליות הוא סטייה מינית (פדופיליה), אזי התוצר לא יכול להחשב "טבעי". בוא נמתן לרגע את הטענה האחרונה, ונניח שקיימים שני סוגים של הומוסקסואליות: "הומוסקסואליות אינהרנטית" ו"הומוסקסואליות שמקורה בפדופיליה". האם לא ראוי להתייחס לאחרונה כאל פגיעת נפש שיש לטפל בה? ואם כבר עשינו את הצעד הראשון במציאת סיבה להומוסקסואליות, לא סביר שישנן עוד סיבות שעלולות להגביר את הנטיה ההומוסקסואלית? אולי גם ההומוסקסואליות האינהרנטית הינה בחלקה תוצאה של טראומה כזו או אחרת או חשיפה למידע או מאורע מסויים בזמן בתקופת ההתבגרות? אולי ההומוסקסואליות האינהרנטית לא קיימת באמת, וישנן רק סיבות חיצוניות שגורמות להומוסקסואליות?

עד כאן לדיון בדבריה של מיכאלי. נרחיב כעת את נקודת המבט על אופי הדיון, ונבחין שניתן לבצע תהליך דומה לכל טענה שהיא, למשל: "בנימין נתניהו היה ראש ממשלה טוב/רע בקדנציה השנייה שלו". בדיון לעיל התאמצתי לאזן בין שתי נקודות המבט ולהמנע מלחשוף את דעתי. אבל לרוב אנחנו מגיעים לדיון עם דעות מוקדמות, מה שעלול לגרום לנו לראות רק צד אחד ולהתבצר בו. כדי להתגבר על הנטייה הזו, דרושה מחשבה גמישה. אך אבוי, לפעמים הרגש שלנו מתגייס לדיון ומגביל את גמישותנו המחשבתית. כאשר נהיים מודעים לרגש כנ"ל, מומלץ לאזן אותו ע"י נתינת משקל יתר לנקודת המבט ההפוכה לו. דרך טובה להתכונן לאתגרים הללו היא לצרוך מאמרי דעה מכותבים שתפיסת עולמם ידועה כשונה משלנו.

אז איך בסוף מגבשים דעה? אני מאמין בגישה סטוכסטית (הסתברותית), שגורסת שהאמת אינה בנקודה מסוימת בין שחור ללבן, אלא מתפלגת על פני כל גווני האפור  בהתאם לטיעוני הצדדים השונים.

From → חברה

One Comment
  1. ddddd permalink

    מיכאלי מלכה!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: